למרות כל הקשיים..
אני זוכרת כשהיתי איתם בכיתה א'
כולם אהבו את כולם כולם חיבקו את כולם
אבל עכשיו..
השתננו
הפכתם להיות אלימים,קשים, בריונים
אתם לא היתם הילדים האלה שכל פעם בגללם רציתי ללכת לבית ספר
לא.. אלה כבר לא אתם
עכשיו..
כל פעם שמישהו שומע שמדברים עליו בכיתה הוא לא יודע לקבור את עצמו
וזה ברור שלא מדברים עליו מכוונות טובות..
עוד לדעת שאתם מתכננים עכשיו לעשות חרם על מישהי
מה היא או בכלל כולם באו לבית ספר
בשביל לעשות חרם? לא!
בשביל לפגוע? לא!
כל אחד יודע את הסיבה הפשוטה שאנחנו בבית ספר.. בשביל ללמוד
כל אחד רוצה לסיים את הלימודים ולברוח הביתה
אני יודעת שאתם לא תקראו את הפוסט הזה
כי אתם לא יודעים שיש לי בלוג
ואתם אף פעם לא תדעו שיש לי בלוג
לא מגיע לילדים כמוכם לדעת על הרגשות שלי..
אתם מצחיקים כשצריך..
אתם מהנים כשצריך..
אבל אתם פוגעים כשדווקא לא צריך..
באמת יש לי רק עוד חצי שנה ללמוד אתכם
ואז כל אחד עם כיתה חדשה בחטיבה..
ואחרי הכל אחרי שאני יסיים בית ספר, צבא הכל..
יהיה יום אחד, שאשב בבית ואחשוב עליכם.. אחשוב על כל אחד מכם
תמיד יהיה את המישהו הזה שאני אבכה עליו שהלך ממני.. או שאני רק עכשיו מתפלאת שהוא יהיה איתי בעתיד..
לכולם ברור שאני מדברת על הכיתה שלי..
הכיתה שאני למדתי איתה 6 שנים
ואני לא אומרת כאילו אני "חווה" בריונות בכיתה הזאת.. אבל "חוויתי" פעם בריונות בכיתה הזאת.. ולחשוב על זה גורם לי עוד יותר ללכת מהמקום שאני נמצאת בו.....
https://www.youtube.com/watch?v=jYa1eI1hpDE






