שוב בוכה על אותה סיבה...
שוב קללות שוב יורדים עלי..
הם לא שווים כל דמעה שיוצאת לך מהעין
הקול הזה עובר לי בראש
כן,הם כן הם פגעו בלב שלי
בכבוד שלי..
אלה גם אחד מהסיבות שסירבתי לבוא היום למדורה של לג בעומר
החששות עלו לי החששה הזו שהם יעשו לי משהו
פתאום מרוב שעצבנתי מישהו הוא ידחוף אותי לאש
כן השעה היתה שבע וחצי נשארתי בבית באותה שעה כולם נפגשו והלכו עם הקרשים למצוא מקום לעשות מדורה
התקשרו אלי..
הם חיפשו אותי..
לא הם לא דאגו לי,הם דאגו לחטיפים שהיתי אמורה להביא
לא עניתי
לאף שיחה לא עניתי
פחדתי שאשמע קולות מזוויעות ברקע
" הנה הבת זונה על הקו"
"יבת שרמוטה"
כן אומנם רבתי עם 3 בנים מהכיתה
המספר לא קובע, המספר קטן אבל הרמת קללות גבוה
כן הם לעזאזל רק שלושה בנים
אני ידעתי שהם יהיו חלק מהדורה בגלל זה לא החלטתי לבוא
אני יודעת שביום שלישי כולם יכעסו עלי, על זה שלא באתי
אני כבר לא יודעת איזה סיפור להמציא להם
"חיפשתי אותכם ולא היתם שם"
לא זה לא טוב
"כאבה לי נורא הרגל"
לא גם זה לא טוב
אבל מה שכן אני בטוח לא יספר זה את האמת
"לא באתי כי רבתי עם ... ... ... (השמות שלהם) ופחדתי לראות אותם פחדתי שהם יקללו אותי ויגמרו למשהו"
המשפט הזה זה האמת,האמת שהלוואי והיה לי את האומץ להגיד אותו לחלוטין..
אני פוחדת
אני פוחדת כל כך
אני יודעת שזה שלא באתי למדורה זה לא כזה ישנה כי אני יראה אותם ביום שחוזרים ללימודים
אמי באה הביתה כאשר סיפרתי לה בזה שהחלטתי שאני לא רוצה לבוא בסוף למדורה שימח אותה, היא ראתה לפי הפנים שלי שקרה משהו
"רבת עם מישהו" היא שאלה
"לא"שיקרתי, אני לא רציתי שהיא תדע, אף ריב אני לא משתפת עם ההורים אלה עם כן זה ממש חרם שכולם עושים עלי
"אתה בטוחה" שאלה שוב
"כן" שוב שיקרתי
ולפני כמה דקות ראיתי סדרה, אחרי שכבר שחכתי הכל
נזכרתי במקרה הזה בריב הזה
בכיתי עיני הפכו לאדומות (כן עיני אדומות בדרך כלל שאני בוכה)
ודמעות יצאו מן העינים
אמי באותו רגע נכנסה לחדר
הסתרתי את עיני
את פרצופי כלל
לא רציתי שהיא תראה אותי במצב כזה
ויצאה מן החדר כאשר שאלה אותי רק אם ברצוני לאכול..
כן רובכם, תחשבו שהתנהגות שלי היתה לא מוסרית
שלא סיפרתי להורים כלום, שלא עניתי לטלפונים..
אבל בסך הכל עשיתי את מה שהיה הכי נוח לי..






