fak this school |
|
אני מרגישה צורך רב לכתוב את הפוסט הזה
אני אומנם סיפרתי לכם על היום הראשון והיום הכרות,
אבל הפעם אני רוצה לשתף אתכם במה שעובר עלי יותר לעומק
הבית ספר הזה.. זה לא מה שחשבתי שהוא..
מורים חארות תלמידים חארות ומה שמחבר את כל זה הוא שהמצב שלי גם חרא
התחלתי להיות חצופה להורים שלי, אני רבה איתם, משלימה איתם שוב רבה, אני כרגע נמצאת במצב של רבה, והמצב החברתי? אני לא מסתדרת אם הכיתה שלי, יש לי שתי חברות טובות ושתיהן חברות שלי מהיסודי, זאתי שבאה מחולון, רבנו איתה, יש רק ילדה אחת שאני כל כך בציפיות להכיר היא מקובלת אבל היא לא פרחה היא חמודה, אני עם הביישנות שלי לא יכולה להגיד לה כלום, רק פעם אחת דיברנו, כשהיתי בשירותים ושטפתי ידיים, היא נכנסה כי כל הבנים רדפו אחריה, היא שאלה אותי "מה קורה?" עניתי "בסדר" ואז היא יצאה וחיפשה מקום אחר לברוח מהם. אני לא חושבת שאוכל להיות חברה שלה במצב שכל הבנים רודפים אחריה. ולגבי כל שאר הבנות, כל שאר ערסיות פרחות. פשוט עצוב שזה הכיתה שאני נמצאת בה, כפי שהבנתם מהפוסט הקודם הספקתי כבר להתאהב ממישהו מהכיתה, ושוב כמו כל פעם, לא החלפנו מילה, ואני כבר מבינה שאנחנו אף פעם לא נחליף מילה. לגבי הלימודים? אני לא מבינה כלום בנושא שמלומד, אני לא מבינה מה הם רוצים מחיי, המורות לא מלמדות טוב, חבל שהאמנתי ל"כל תלמיד אצלנו יגיע למצוינות" שהיה כתוב בדף רישום. כבר ביום חמישי יש לנו מבחן, אם הם יתכוונו להמשיך ללמד ככה, אני אומרת להורים רשמית שאני רוצה לעבור בית ספר. לא אכפת לי עד כמה הוא רחוק. המצב החברתי חרא,הלימודים חרא. הכל חרא. אני רוצה לעבור את התהליך היחיד שאני עוברת כרגע. שיגמר כבר..
|
|
|
|
|
|
 | I'd like to find out more? I'd want to find out some additional information. |
|
 | לדעתי, צריך לשנות את המילה "התחלה חדשה" לחרא. כי כל התחלה היא חרא. אם זה יעודד אותך לשמוע, גם אני מרגישה ככה. גם אני מתוסכלת. גם לנו יש "מקובלים"... ואני "במפגרים שבאמצע" גם לנו יש בנות שחצי כיתה רודפת אחריהן. גם לנו יש בנות סנוביות שמסתובבות בקבוצות. אבל זאת רק התחלה. הרי, זה לא חוכמה להתייאש בהתחלה. את תכירי בנות חמודות, את תשתלבי, אל תדאגי :) למרות... שגם אני דואגת. אני רוצה להרגיש אהובה ומקובלת. אני חושבת שחטפתי טרואמה מהכיתה הקודמת שלי. <נעמה> |
|
| התחלות חדשות הן הזדמנות, ואנחנו בדרך כלל אלה שדופקים אותן. עם כמה שאני סובלת בבית ספר, אני לוקחת אחריות על החיים שלי. המורות לא אשמות שלא הצלחתי במבחן, והתלמידים לא אשמים שאני אומללה. אנחנו אחראיים על החיים שלנו וברגע שאנחנו מסירים אחריות הם נדפקים. והתחלות חדשות הן תמיד דלת חדשה שעוד לא ניסית, ושכדאי לך לנסות לא משנה מה יהיה בהמשך. אבל, צריך לחשוב על השלכות, ועל המעשים. התחלות חדשות זה נקודת מבט. אפשר "להתקרבן" ולומר "איכס התחלות חדשות לא רוצה להכיר אנשים אחרים" (זה בעצם עצלנות), ויש אפשרות להשלים עם המצב ולהוציא ממנו את הטוב ביותר. |
|
| ובנוסף אני לא יורדת/רודה משהו בסגנון, אני כותבת את דעתי על המילים "התחלה חדשה". |
|
|
| אני כבר לא יודעת מה לכתוב לך, כי אני עברתי את כל זה. גם לי הייתה התחלה חרא, כי לא עליתי לחטיבה עם חברים. עליתי עם ילדים מהשכבה ביסודי, כמובן, אבל הם לא היו חברים שלי. הייתי יושבת בהפסקות עם אזניות ומחכה שהיום ייגמר. לאט-לאט הכרתי אנשים, ניגשתי והתערבתי בשיחות.. הרי אף אחד לא יבוא לדבר איתי סתם ככה. "אם ההר לא יבוא למוחמד- מוחמד ישלח לו SMS". תפסיקי להגיד שהכל חרא, כי את עושה את זה חרא. את המילים אליס כבר הוציאה לי מהפה, אז תקראי טוב טוב את מה שהיא כתבה ותפנימי את המצב במקום להתבכיין שכולם ערסים, כי ככה זה חטיבות. אנשים מגלים את עצמם ואנשים מבטאים את עצמם ואנשים משנים את עצמם כדי להיות חלק מחברה. וכמו שאת מתבכיינת על השכבה שלך- ככה הייתי. אבל בשלב מסוים הפסקתי להתבכיין וגיליתי ילדים מדהימים (כמובן שלא כולם), ומי אמר שצריך לחפש רק בכיתה שלך? או רק בשכבה שלך? סביר להניח שאת הולכת להיתקע עם הכיתה הזו לשלוש שנים הבאות, אז כדאי שתחשבי על פתרונות לבעיות. סלחי לי על האגרסיביות, אני התבכיינתי לא פחות ממך, זה מה שמעצבן אותי. לגבי הגיל, זה תפקידנו, בתור מתבגרים- לריב עם ההורים(: |
|
;){kind=link}