עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

"כל דרך שאין בה מכשולים, לא מובילה אותך לשום מקום"
כמו המשפט, כל הדרך שלי ארוכה במכשולים, ותראו לאן הגעתי, הצלחתי לעבור את כל המכשולים הקלים והקשים.
וזאת אני גם הפעם אנסה לעבור אותם..
חברים
אפרתZippersMaskedCatעדן מאירTigerLily
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון
הבדידות שלי

אין לי להגיד משהו רע על הבדידות שלי, בבית ספר אני מסתובבת לבד, לא הרבה מציעים לי לשחק איתם מה לעשות אני תקועה בבית ספר עם ילדים רעים חסרי לב, אבל ברוך השם עוד שנתים אני אהיה בחטיבה וכבר לא אמצא את עצמי עם אותם ילדים :), כשעוזבים אותי באמצא שום מקום (מפקירים אותי), אני הולכת לבד ומרגישה את הרוח, אני מאוד שמחה כשהדרך שלי ארוכה הביתה, זה נותן לי זמן עם עצמי, איך זה שאני אחת והלבד שלי גדול כמו חול. אני נהנת מהבדידות אבל לא תמיד..

where is?

06/06/2015 19:52
girle life
טוב אז ככה, החלטתי פעם אחת  להפסיק לדבר ולעשות פוסטים רק על עצמי.. רק על כמה שאני סובלת בבית ספר..
אני רוצה לדבר על נושא שדי מעציב אותי..
טוב, המשפחה שלי.
אף פעם לא דיברתי עליה, לא הזכרתי אותה..
אמא,אבא, אני ואחי הגדול
יש שנאה. אני מודעת לזה
לא, לא שנאה של טריקת דלתות, גירוש מהבית, או כל דבר קיצוני אחר
אני לא מרגישה שאח שלי בכלל מרגיש שהוא אוהב או צריך אותנו, את המשפחה שלו
לא לא אל תטעו, הוא בן 24..
הוא אוהב אותי הוא מעריך אותי..
אבל את הוריי?
היחס שהוא נותן להורים זה משהו אחר..
הוא מתנהג אליהם כמו אל חברים שלו..
אף פעם לא ראיתי אותו דואג להם..
כן זה הורג אותי
אם כמה שאני רבה עם הוריי 
אני בכל זאת משתדלת בשבילם..
הוא לא בבית כמעט... כל היום הוא אצל חברים יוצא החוצה
לא אכפת לו מהבית הזה..
אין משהו שאני יכולה לעשות.. אני רק מתה להגיד את מה שאני חושבת לכולם..במיוחד לו..
שיפסיק עם השנאה הזאת, למה שהוא בחדר שלי ואנו שומעים את ההורים רבים הוא שואל אותי אם אני  שומעת וצוחק
כשאני רק מסתירה דמעות מתחת לעיניים עד כמה שזה כואב לי שזה מצב המשפחה.. אנחנו לא מתנהגים כמו  שמשפחה נורמלית צריכה להתנהג..
אז איפה האהבה הזו?
הדסהסטייליסטית לירון
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: