אין לי להגיד משהו רע על הבדידות שלי, בבית ספר אני מסתובבת לבד, לא הרבה מציעים לי לשחק איתם מה לעשות אני תקועה בבית ספר עם ילדים רעים חסרי לב, אבל ברוך השם עוד שנתים אני אהיה בחטיבה וכבר לא אמצא את עצמי עם אותם ילדים :), כשעוזבים אותי באמצא שום מקום (מפקירים אותי), אני הולכת לבד ומרגישה את הרוח, אני מאוד שמחה כשהדרך שלי ארוכה הביתה, זה נותן לי זמן עם עצמי, איך זה שאני אחת והלבד שלי גדול כמו חול. אני נהנת מהבדידות אבל לא תמיד..
;){kind=link}