אני נמצאת בבית ספר, חמש דקות לפני הצלצול, כולם מחכים לצלצול בשביל לצאת החוצה ולהרגיש בגשם השוטף.
בעודי יושבת בצד ומצחקקת מהילדים שנבהלים מהרעמים (כן היו רעמים)
הצלצול הגיע, אני רואה את כל הילדים נהנים בגשם השוטף.
הדבר הראשון שעשיתי, שמתי את הז'קט שלי וגם את הקפיצ'ון
והלכתי בגשם היה שביל אחד, שהלכתי בו לבד..
אני הולכת חלק מהטיפות הרגשתי בתוך הפוני שלי..
ולרגע חיוך עולה על פניי, היתי מאושרת מהגשם הזה..
הגשם הזה, כן רק לרגע, גרם לי לשכוח מהכול, ואז שהגעתי הביתה..
לרגע הגשם נפסק.. הרגשתי כמו ברת מזל..
באמת אני חייבת להודות... גשם מדהים..






