עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

"כל דרך שאין בה מכשולים, לא מובילה אותך לשום מקום"
כמו המשפט, כל הדרך שלי ארוכה במכשולים, ותראו לאן הגעתי, הצלחתי לעבור את כל המכשולים הקלים והקשים.
וזאת אני גם הפעם אנסה לעבור אותם..
חברים
אפרתZippersMaskedCatעדן מאירTigerLily
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון
הבדידות שלי

אין לי להגיד משהו רע על הבדידות שלי, בבית ספר אני מסתובבת לבד, לא הרבה מציעים לי לשחק איתם מה לעשות אני תקועה בבית ספר עם ילדים רעים חסרי לב, אבל ברוך השם עוד שנתים אני אהיה בחטיבה וכבר לא אמצא את עצמי עם אותם ילדים :), כשעוזבים אותי באמצא שום מקום (מפקירים אותי), אני הולכת לבד ומרגישה את הרוח, אני מאוד שמחה כשהדרך שלי ארוכה הביתה, זה נותן לי זמן עם עצמי, איך זה שאני אחת והלבד שלי גדול כמו חול. אני נהנת מהבדידות אבל לא תמיד..

ולצעוד קדימה..

09/01/2014 19:25
girle life
אני מזמן לא כתבתי,  מזמן לא נכנסתי לבלוג , ובזמן הזה שעבר , שלא כתבתי, אני חיבת להודות שלא עברתי את זה בקלילות , כבר כמה ימים אחרים השנה האזרחית החדשה ולא נראה לי שמצבי השתפר או השתנה, על פי מה שראיתי בזמן האחרון אנשים מצאו את האויב שלהם , מצאו את מי להעליב - אותי.
כמובן שלא הפסקתי לחשוב על העתיד ועל האהבה הצפויה לי, אנחנו גם דיברנו על זה בשיעור,(תבינו על מה אני מדברת בפוסט הבא) אתמול הרגשתי פשוט נורא, מצאתי את עצמי במצב סבוך, פשוט הקאתי, אני לבד בכיתה כולם באנגלית, רק אני עם התחושת בחילה שלי פשוט הקיא עלה לי והוצאתי את זה "פאק פאק פאק פאק, מה עשיתי" אמרתי לעצמי כמובן שרצתי לקחת נייר לנקות, בסוף באו לקחת אותי והיה מדובר בסוף בקלקול קיבה, אבל זה עבר, אנשים סליחה זאת אומרת ילדים מהכיתה שלי כבר מצאו לעצמם את החלש, קללות אין סופיות.
"דפוקה"
"דיסלקטית"
"מי ירצה אותך מסריחה אחת"
ואתם יודעים מה אני עשיתי, הבלוג הזה שינה אותי, בטוב, כל פעם שאני שומעת משהו רע עלי, אני שמה פס, פעם כשהיו אומרים לי את זה היתם מגיבה בחזרה עם דמעות בעינים, והפעם? אני אומרת לעצמי בביטחון "סתם זבלים, יגדלו יהיו עברינים" אבל חוץ מזה הכל בסדר... נקווה שגם בהמשך..
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה: